החלטה בתיק רע"פ 369/05

           בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 071337/03, מפי כב' השופטים ד' ברלינר, ז' המר, י' שיצר.

2.        המבקש הורשע בבית-משפט השלום בכפר-סבא - לאחר שמיעת ראיות -בעבירה של מעשה פזיזות ורשלנות בכלי ירייה לפי סעיף 338(5) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן בעבירה של הפרעה לעובד ציבור לפי סעיף 288א(1) לחוק האמור. על-פי דברו של כתב האישום, ביום 16.10.02, בגבעה שליד כפר תפוח בשומרון, חצצה קבוצת חיילים ובראשה מג"ד בין המבקש וארבעת חבריו לבין תושבים פלשתינאים אשר עסקו אותה עת במסיק זיתים בוואדי שלמרגלות הגבעה. המבקש וחבריו שימשו כחברי כיתת הכוננות של כפר תפוח, והמבקש שימש כראש הכיתה. במהלך האירוע ירה המבקש ירייה אחת ברובה מסוג רוס"ר M-16 (אשר היה ברשותו בתוקף תפקידו כראש כיתת הכוננות) לעבר התושבים הפלשתינאים. ירייה זו חלפה מעל ראשי החיילים אשר חצצו בין המבקש לבין התושבים הפלשתינאים, באופן שהקליע פגע בקרקע במרחק של מטרים ספורים מן הפלשתינאים. בהמשך נדרש המבקש על-ידי המג"ד לפרוק את נישקו ולעזוב את המקום, אך המבקש סירב לציית להוראת המג"ד ונותר במקום עד להגעתה של המשטרה.

3.        עיקר המחלוקת לפני בית-משפט השלום נסב על השאלה האם היה זה המבקש  אשר ירה בנישקו, אם לאו, שכן לטענתו לא היה זה הוא שירה את הירייה. בית-המשפט קבע כי הירייה אכן נורתה מנישקו של המבקש, וביסס מסקנתו זו, בין היתר, על עדותו של המג"ד (לאחר הירי שאל המג"ד את המבקש אם הוא זה שירה, ונענה על-ידי המבקש בחיוב); על שתיקת המבקש בחקירתו במשטרה; על סירובו של המבקש לפרוק את הנשק משנתבקש לכך על-ידי המג"ד; ועל מצב המחסנית לאחר הירי. בית-המשפט קבע עוד כי סירובו של המבקש לציית להוראת המג"ד היה סירוב שלא כדין. משהורשע כך בדינו נגזרו על המבקש חמישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 2,500 ש"ח.

4.        המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית-המשפט, לאחר בחינת חומר הראיות, לא מצא מקום להתערב במסקנותיו של בית-משפט השלום ודחה את הערעור.

5.        המבקש אינו משלים עם פסק-הדין האמור ומבקש כי תותן לו רשות לערער עליו. לטענתו, לא היה מקום לראות בדברים שאמר למג"ד משום הודאה, שכן אלה לא נאמרו בחקירה תחת אזהרה. יתר-על-כן, כוונתו בדבריו לא היתה כי הוא היורה, אלא כי המדובר בירי של כיתת הכוננות להבדיל מירי של כוח עוין. לפיכך, נטען, לא היה מקום להסתמך על עדותו של המג"ד. כמו כן, לטענת המבקש, הוא לא שיתף פעולה עם חוקריו במשטרה בשל חוסר אמון מצידו במי שעצר אותו על דברים שלטעמו לא רק שלא היוו עבירה פלילית, אלא אף נדרשו במסגרת תפקידו כחבר כיתת הכוננות של היישוב. המבקש, לטענתו, אך ביצע את המוטל עליו כחבר כיתת הכוננות. בנוסף קובל המבקש כנגד העובדה כי המחסנית לא נבדקה כראוי במשטרה. טענה נוספת בפי המבקש היא, כי לא היה מקום להרשיעו בעבירה של הפרעה לעובד ציבור, שכן לאחר ויכוח קצר ביצע את הוראת המג"ד. לגישתו, גם אם לא היה פורק את הנשק כלל, לא היה בכך משום עבירה, שכן בתוקף תפקידו בכיתת הכוננות לכל היותר סירב לפקודה צבאית, ועל כך יש לשופטו בבית-דין צבאי. לסוף נטען, כי ראוי היה לבקש תסקיר מבחן בעניינו של המבקש בכדי שלא יורשע ויוכל להשתתף בקורס פרמדיקים במד"א.

6.        דין הבקשה דחייה, שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123.

7.        גם לגופו של עניין יש לדחות את טענות המבקש. ערכאת הדיון ניתחה בפירוט ובאופן ממצה את הראיות שבאו לפניה, ומשכך לא היה מקום להתערבותה של ערכאת הערעור במסקנותיה, לא כל שכן במסקנות אשר התבססו על מימצאי עובדה.  מטעם זה אין מקום גם להתערבותנו בפסק-דינו של בית-משפט קמא, שכן זה מבוסס ומפורט כדבעי ויונק כהלכה מחומר הראיות. נציין כי בית-משפט קמא החליט לדחות את הערעור חרף קביעתו כי חקירת המשטרה בעניין מחסניתו של המבקש היתה רשלנית, בציינו כי "עדיין, בסופו של יום דעתנו היא כי הראיות שהיו בפני בית משפט קמא די בהן, והחקירה הרשלנית אין בה כדי ליצור את הספק הסביר המיוחל". אוסיף עוד כי גם דינן של יתר טענות המבקש דחייה.

8.        סוף דבר: הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.        

היום, י"ז בשבט תשס"ה (27.1.2005).

                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: